על חפלות וביקורים במחלקת יולדות

**הפוסט כתוב בלשון נקבה אבל בהחלט מיועד לכל ארבעת המינים**

חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', העשיר השבוע את עולמנו בעוד התבטאות עלובה. הפעם הוא חלק את דעתו בעניין הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות בבתי החולים וצייץ בחשבון הטוויטר שלו: "אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות".

ההתבטאות של סמוטריץ' החזירה אותי שנה וקצת אחורה, לאותו שבוע קיצי בינואר שבו ילדתי את צ'וּלי שלי. ביום וחצי בו שהיתי במחלקת יולדות (כבר לא זוכרת אם א', ב' או ג'), אף אורח לא בא לבקר אותי. לא חברות, לא בני משפחה, גם לא הסבים והסבתות הנרגשים. זה לא שלא רצו, פשוט הודעתי לכולם שביקורים אין. לא חפלות, לא פטפוטים ולא הצצות נרגשות בתינוקת הרכה והחמודה תוך כדי פליטות קריאות התפעלות נרגשות באוקטבות גבוהות. למה? על כך בפסקה הבאה.

אני מאמינה שזמן השהייה במחלקת היולדות לאחר הלידה הוא הזמן הפרטי של האמא, האבא (או האמא השנייה – הבלוג אוהב את כולכן) והתינוק.
זה זמן להכיר וללמוד את התינוק בסביבה התומכת (אם התמזל מזלכן) של בית החולים בלי שהחברות יחכו לכן בלובי של המחלקה עד שתסיימו את ההדרכה המרתקת על הגיינת התינוק. זה הזמן לנסות, ואינשאללה להצליח, לבסס שגרת הנקה מבלי לחשוש שהחבר של הבעל ייכנס לחדר באמצע הניסיונות ויציץ לכן על הציץ.

עבור מי שמעוניינת, זה הזמן להפקיד את התינוק בידיהן של האחיות (אישית אני לא בעד, ועל כך בהזדמנות אחרת) ולנסות לישון קצת אחרי לידה שארכה שעתיים, או יומיים, מבלי להתחיל לספר את סיפור הלידה, בפעם המיליון, והפעם לחמתכם הדומעת מהתרגשות.
זה הזמן לעשות כמה מהסידורים הדחופים והנדרשים (מוהל, יועצת הנקה, קופת חולים, ביטוח) מבלי להילחץ שתכף באים לבקר אתכן ועוד לא התקלחתן (מקלחת חמישית להיום) ותכף הרופא מגיע לבדוק אתכן והתינוק צורח… זה הזמן לתת להורמונים להשתלט עליכן ולבכות בכי חסר מעצורים, בעוד אתן מסתובבות בחלוק המכוער של המחלקה המוכתם בדם (ושוב להיכנס להתקלח. בפעם השישית).

בקיצור, זה הזמן שלכן לכאוב, להתרגל, לבכות, לשמוח, לתמוה, להילחץ ועוד שמות פועל שכאלה. אורחים רק מפריעים לכל אלה לקרות. וזאת הסיבה שלא רציתי ולא נזקקתי לאורחים.

למי מכם שתהה – התשובה היא לא. גם בעת הלידה, אף אחד מקרוביי לא חיכה לבשורות הטובות מחוץ לחדר הלידה. אין שום תועלת בסבתא לעתיד לחוצה שמחכה מחוץ לחדרי הלידה ומציצה מרחוק לבדוק אם קורה משהו בין רגלי היולדת. ואין שום סיבה שהאב (או האם השנייה) לעתיד יצאו כל כמה דקות מחדר הלידה כדי לדווח לבקרוב דוד על התקדמות הפתיחה.

לכל הדואגים והדואגות, אפשר להירגע. עם חזרתנו הביתה, פחות מ-48 שעות לאחר הלידה, הסבים והדודים הגיעו לזמן קצר לראות את בת המשפחה החדשה. גם חברים הגיעו, לאט לאט, זוגות זוגות (בלי ילדים בשלב הראשון), בקצב שלנו.

ואם אתן מאלה שדווקא מחבבות ביקורים במחלקת היולדות, חשבו על היולדת השנייה. שחולקת עמכן את החדר. אולי המבקרים שבאו לאחל לכן מזל טוב מפריעים לה? לא רק חפלות מפריעות ליולדות. לפעמים רק הנוכחות של זרים בחדר גורמת אי נעימות. ועוד לא דיברנו על הסיכון לתינוקות בני יומם בשהייה במחיצת מבוגרים נושאי מחלות. אז בחייכן – אם כבר ביקורים – רק בלובי. הרגע ילדנו, תנו לנוח.

3 מחשבות על “על חפלות וביקורים במחלקת יולדות

  1. איילת הגיב:

    מדויק. צריך להתיר ביקורים של יותר משלושה אנשים רק למי שנשארת במחלקה יותר מ-48 שעות אחרי הלידה.

    אהבתי

  2. כל כך מסכימה, הלוואי שהמשפחה שלי היתה מקשיבה לי, באחד הימים הגיעו יחד עשרה אנשים וכל מה שרציתי זה לישון. בחדר שלי הייתה יולדת שקטה ועדינה וכל כך התביישתי שהפרענו לה ולתינוק שלה (ערביה-ישראלית, דרך אגב).

    אהבתי

    • ביקשת שלא יגיעו והם בכל זאת הגיעו? אני לא הייתי מכניסה אותם לחדר. הייתי שולחת את בן הזוג שיחכה להם מחוץ למחלקה ויסביר שכרגע את נחה, כואב לך ואת נאבקת עם ההנקה. בלי כל ה"לא נעים לי לי" למיניהם. הם לא מכבדים את בקשת היולדת אך בכל זאת הם לא יפריעו לה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s